סדרת ילדים "פה אחד"

סיטקום לגילאי 6-11, 20-25 דק' לפרק

גון (10) הוא ילד עם עם אופי של משורר מבוגר מהמאה הקודמת, וכזה שגם נוהג לחטוא בכוסיות של גזוז. בעקבות התרחבות העסק המשפחתי, "הלחמנגלידה", של אביו בני (42) ודודו יצחק (44), הוא עובר עם אביו ושתיו אחיותיו הגדולות, שחר (15) האחראית והשיקית ואלמוג (13) הצינית והאפלה, מקריית אתא, לתל אביב העיר הגדולה.

מאחר וגון מתקשה בלהתחבר לבני גילו, אבא שלו בני, שהוא ממציא גאון ומין פרופסור מפוזר שכזה (סטייל "דוק" מבחזרה לעתיד), בנה לגון בשביל המעבר AI מדגם I (או בשמו המלא "אַיי אֵי אַיי)", שיהיה החבר הכי טוב שלו.

ה"גלידה בלחמנייה" היא חטיף שבני ויצחק המציאו כשהיו קטנים, ומאז סחף את עיר ילדותם- קריית אתא. בבגרותם הם הקימו ביחד את המוסד הקרייתי "הלחמנגלידה", אליו היו מגיעים מבקרים מרחבי הצפון בשביל לטעום בחסד של לחמנייה נימוחה, שעליה מונח מצע קוביות שוקולד צרובות קלות, וגלידה.

עכשיו, כשהגיע הזמן להתרחב ולפתוח סניף תל אביבי לחטיף השלאגרי, בני הוסיף לעסק את העובד היחיד שלו (לא כולל ילדיו), פיטר (19)- צעיר אוסטרי חדור אמביציה ואהבה לישראל.

במקביל לניהול עסק מזון חדש בעיר חדשה, המשפחה מתמודדת עם תעלוליו של גון וIAI שמשנים את המציאות סביבם בעזרת כל מיני המצאות שהם עובדים עליהן ביחד.
כמו למשל מכונת זמן שהם בונים ממכונת גלידה ישנה, מדפסת תלת מימד שיכולה להנפיש חיים בחפצים דוממים, רובוטים עם שאיפות ניהוליות בתחום שטיפת הכלים ועוד.

רפרנסים-
מבחינת הטון והסגנון אני מכוונת למשהו ריאליסטי אך עם זאת מופרך, סיטקום מקום עבודה נונסנסי כמו "30 רוק" או "מחלקת גנים ונוף", אבל מוכוון לילדים (גילאי 6-11).
ומבחינת העלילות והדמויות הייתי אומרת שהכיוון הוא "הפיג׳מות פוגש את ריק ומורטי".

פרויקט לוקיישן

״קשת רובינסון״| תסריט לסרט קצר - השתתף בתסריטרי ה-12

ירים בן ה-13 חי ונושם את היותו הכבשה השחורה במשפחתו הנובורישית. לכן כשהם נוסעים ליום כיף בירושלים לכבוד בר-המצווה שלו, זה לא מפתיע אותו שמה שמעניין את אמא שלו זה שהבוק בכותל ייצא מעלף, שאבא שלו רק רוצה להגיע למסעדת בשרים שילכו אליה אחרי, והאחים שלו לא מפסיקים לרדת עליו בגלל שפם בר-מצווה שמעטר את שפתו העליונה בפלומה עדינה.

הוא מוכן לספוג את כל זה בשביל לממש את אהבתו הבוערת להיסטוריה, והוא מנצל את יום חגו כדי לגרור את המשפחה לסיור בחפירות מימי בית שני שצמודות לכותל - כי מה יותר כיף מאינפורמציה על חורבן ושנאה? כשסף העצבים שלהם עולה וכתמי הזיעה מתרחבים, ירימי דווקא לומד את השיעור הכי חשוב מהארכאולוג שמעביר את הסיור- שיפסיק להיות ילד קקה שמתבכיין על השוקובו שההורים שלו קנו לו. אה, ושלמרות שהוא חושב אחרת, הם אוהבים אותו ויקבלו אותו איך שהוא, על אף שונותו מהם.