סם שפיגל נולד בשם סמואל פ. שפיגל בעיר יארוסלאב שבחבל גליציה באימפריה האוסטרו-הונגרית (היום בפולין). הוא גדל במשפחה רבנית-ציונית, למד באוניברסיטת וינה, ועם עלייתו לארץ היה חלוץ ב"גדוד העבודה". שפיגל התחתן והקים משפחה בירושלים, ולאחר גירושיו ב-1927 עזב את הארץ.

 

בשנות ה-30 המוקדמות של המאה ה-20, פעל בברלין כראש סניף אולפני יוניברסל והתמחה בשיווק ובהפצה של סרטי האולפנים. הוא היה מקורב לבמאי הקולנוע היהודים-גרמנים בילי ויילדר ואוטו פרמינגר. ב-1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עזב שפיגל את גרמניה והחל בקריירה של מפיק עצמאי, תחילה בווינה, פראג ופריז, והחל מ-1935 בארצות הברית. בשנים 1935 - 1954 חתם על סרטיו בשם S.P.Eagle ורק לאחר מכן השתמש בשמו האמיתי.

 

 

שפיגל נחשב לאחד המפיקים הגדולים והנועזים בהיסטוריה של הקולנוע האמריקני. הוא זכה בשלושה פרסי אוסקר כמפיק יחיד על סרטיו "חופי הכרך" (1954), "הגשר על נהר קוואי" (1957) ו"לורנס איש ערב" (1962). כמו כן זכה באוסקר היוקרתי על שם המפיק האגדי אירווינג ת'ולברג על מפעל חייו.

 

 

שפיגל מזוהה בשותפותו האמנותית והעסקית עם הבמאי ג'ון יוסטון ("המלכה האפריקנית", 1951) ושותפות הדרך ארוכת השנים עם הבמאי האנגלי דייוויד לין ("הגשר על נהר קוואי" ו"לורנס איש ערב"). הוא עבד עם גדולי הבמאים, התסריטאים והשחקנים של הוליווד, ובהם אורסון וולס, איליה קאזאן, מרלון ברנדו, האמפרי בוגרט, קתרין הפבורן, הרולד פינטר, באד שולברג, ג'ק ניקולסון, רוברט רדפורד, רוברט דה נירו, פיטר אוטול, ארתור פן וז'אן מורו.

 

שפיגל נחשב למפיק מספר סיפורים, הבוחר עלילות מורכבות המשרתות גיבור כריזמטי הנלחם נגד העולם. הוא אף נודע בתור מפיק דעתן ושתלטן המחליט על ליהוק כוכבי הסרט לצד הבמאי ולעתים אף נגד עמדתו, וגם בתור מפיק שנוטל סיכוני הפקה גבוהים. 

 

בין חבריו הקרובים היו נסיך מונקו, רנייה השלישי ורעייתו הנסיכה גרייס קלי. עם פטירתו אמר עליו חברו הטוב בילי ויילדר: "הוליווד בלי סם שפיגל היא כמו טהיטי בלי גוגן".

 

שפיגל שמר במשך השנים על קשר עם ישראל, ובמיוחד עם אישים דוגמת גולדה מאיר, אריאל שרון, נשיאת הקרן לירושלים רות חשין, וחברו הקרוב, טדי קולק ראש העיר ירושלים. כמו כן נהג שפיגל לתרום מהונו למטרות ציוניות שונות.

 

בשנותיו האחרונות חזר לשורשיו היהודיים והציוניים. הוא הקפיד להיפגש מדי שבוע עם רב, והוריש בצוואתו חלק ניכר מהונו לעיר ירושלים. יורשיו ומנהלי עזבונו – בנו אדם שפיגל, בתו אליסיה פרידמן, אחייניתו, השופטת רעיה דרבן ועורך-דינו דייוויד בוטומס, החליטו להעביר את אוסף האומנות המרשים שלו למוזיאון ישראל בירושלים. החל מ-1996 הם תורמים מדי שנה, באמצעות הקרן לירושלים, לבית הספר לקולנוע בירושלים, הנקרא מאז על שמו – בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה. תרומה מצטברת זו היא הגדולה ביותר לקולנוע הישראלי בכל הזמנים.

 

בשנת 2005, במלאת 15 שנה להקמת בית הספר סם שפיגל, נענתה עיריית ירושלים לבקשת רנן שור להוקירו, וקראה לסמטה באזור התעשייה תלפיות, בה שוכן בית הספר "מבוא סם שפיגל". על שלט הרחוב כתוב "סם שפיגל - מפיק סרטים יהודי-אמריקאי זוכה אוסקרים, חלוץ, אוהב ציון".

​

עזבונו של סם שפיגל מעביר לבית הספר, באמצעות הקרן לירושלים, תמלוגים שנתיים מסרטיו – תרומה שנתית של 500 אלף דולר המאפשרת, בסיוע תורמים אחרים מהעולם ומישראל, מרחב פעולה ועשייה למען התלמידים.

 

תודה מיוחדת למנהלי עיזבון סם שפיגל: השופטת רעיה דרבן, עו"ד דייויד בוטומס, אדם שפיגל ומייקל פרידמן.