גבולות הפריים, צבע, נקודת מבט, אור, אשליה של מרחב התפתחו כולן במדיום הציור הרבה לפני המצאת המצלמה. בפירוק וחקירת ציורים עומדת התפיסה שבפעולת ההתבוננות טמון ידע המהווה כוח רב בכל עשייה אומנותית. דווקא בגלל העושר החזותי הרב המצוי סביבנו, ולאור הקלות הרבה (יש שיגידו קלה מידי) שבה ניתן לייצר פריימים, יש ערך בחזרה אל מסורת הציור. בכל שיעור נקדיש עצמנו לאחת מאבני היסוד של התמונה: הקומפוזיציה, הפרספקטיבה, התאורה, הצבע והתנועה, ותוך התייחסות גם לבחירותיו של הצייר הנוגעות לליהוק, אופנה וסאונד - שבאופן לא צפוי קיימות גם בציורי השמן. בתוך כך, נאיר בזרקור מיוחד ציורים שהם תרגום חזותי של טקסטים (שניתן לכנותם גם תסריטים), פעולה שהייתה כמעט יומיומית עבור האמנים שהמירו את הכתבים הקלאסיים, כרכי התנ״ך או הברית החדשה לכדי פריים יחיד. יש דמיון רב בין הצייר לבמאי-צלם גם בפרקטיקה וגם בדרך בה הם מתקשרים ומספרים סיפור לצופה, כמו אז גם היום. הסצנות המיתולוגיות של רפאל, דמויות הקדושים של רמברנדט, התפנימים של ורמיר ואפילו הציור המופשט של מונדריאן לא רק ממחישים את ערכה של ההיסטוריה, אלא טומנים בחובם כלים מעשיים יקרי ערך עבור מי שמבקש לדבר באמצעות תמונות.