יליד 1999, סנקט פטרבורג, רוסיה. את הילדות ביליתי בלראות טלוויזיה רוסית לא מפוקחת עם דיבוב פיראטי, ובלקוות שהטמפרטורה תגיע למינוס 30 ככה שיבטלו את הלימודים ואוכל לשחק עם החברים בחוץ. הגעתי לישראל ב2009, ישירות לבאר שבע, אותה עזבתי רק ב2023 לטובת הלימודים בסם שפיגל.

השתתפות בהפקות

פצפוצי אורז

תסריט לסרט עלילתי באורך מלא

אראכ (11), ילד עדין ורגיש, גר עם אמו זהרה (39), זמרת פופ באירועים, בטהרן של שנות ה-70. כשרחשי המהפכה צוברים תאוצה, המציאות באיראן מתחילה להשתנות. מציאות חייו של אראכ משתנה גם היא עם בואו של פרהד (37), נהג אוטובוס שמרן. פרהד פוקד את בית המשפחה בתדירות הולכת וגוברת, ומקבל את כל תשומת לבה של זהרה. כשהמהפכה מגיעה לנקודת השיא שלה והמשטר הישן נופל, פרהד עובר לגור איתם.

אראכ שונא את האינטראקציות עם פרהד וכבר לא חש בטוח בביתו. המצב החדש מאלץ אותו לבלות יותר זמן ברחובות הלא רגועים של טהרן, ושם הוא מתחבר עם חבורה של ילדים שגרים יחד. מנהיג החבורה הוא באבאק (13), נער צעיר ואופטימי שאראכ מיד מתחבר אליו.

אראכ נאלץ לגנוב ולשקר כדי להישאר בחבורה, והיא הופכת להיות המשפחה האמיתית שלו, המשפחה שבוחרים. הוא מאבד את הילדיוּת ואת העדינות שלו, ונקלע למלחמת הישרדות בעולם נטול מבוגרים. כשפורצת מלחמת איראן-עיראק, אראכ וחבריו מתגייסים לצבא – והוא מוצא שם שייכות, משמעות ומוות. בינתיים, במשפחה המקורית של אראכ נוצרים חיים: נולדת לו חצי אחות. וכך נחתם המהלך עבור אראכ, עבור משפחתו ועבור איראן כולה.

"פצפוצי אורז" מספק מבט אל תוך עולמו של ילד אחד מתוך דור שלם של ילדים שחוו את הטלטלות של שנות המהפכה באיראן ושילמו את המחיר – הם אלה שנשלחו באלפים לחזית והפכו לשאהידים הראשונים, תופעה שנעשתה מוכרת בהמשך גם בישראל.

אחרי 7 באוקטובר ניסיתי להביט אחורה ולנסות להבין מה קרה כאן. מצאתי את עצמי נשאב לסיפורים האיומים והיפים על איראן, שבמידה רבה השפיעו על חוויית חיינו כאן. הסרט עוסק בחוויית הפלישה של אדם זר לבית פרטי ולאומי ובהשלכות הכואבות של המעשה, ושוזר את הפלישה בשני הרבדים לכדי סיפור אחד.