צור קשר

״חמצן״ - זוכה פרס הסרט העלילתי הטוב ביותר - סרטה של נטעלי בראון שפותח במחזור 9 של החממה

״שפה זרה״ - זוכה פרס התסריט הטוב ביותר - סרטם של מיכל ברזיס ועודד בן נון שפותח במחזור 4 של החממה

״הים״ - זוכה פרס האנסמבל וציון לשבח - סרטו של שי כרמלי פולק שפותח במחזור 5 של החממה

 

• פרס ענת פרחי לתסריט: מיכל ברזיס, עודד בן־נון, תום שובל, עמיטל שטרן - "שפה זרה"

נימוקי חבר השופטים:

תסריט מבריק, מקורי ומתוחכם, ששולף הפתעה אחר הפתעה, קסם אחר קסם, ונע בקלות בין עולם ריאליסטי לבין עולם פנימי.

הקונפליקט המוכר של שחיקה בחיי נישואין נלקח למקומות מקוריים בעזרת תחבולות תסריטאיות וקולנועיות שחושפות רגש אמיתי. בזכות דמויות הנעות לעיתים ללא שליטה אל קצוות רגשיים מטלטלים, הסרט חושף עולם נסתר של בני זוג היכולים להיות בו זמנית קרובים ורחוקים.

• פרס חג'ג' לסרט העלילתי הטוב ביותר - "חמצן"

בימוי: נטעלי בראון

הפקה: אביב בן שלוש, עדי בר יוסף, נטעלי בראון

נימוקי חבר השופטים:

קריאה רדיקלית של ההוויה הישראלית במרכזה אם הבוחרת להפסיק להיות קורבן של האתוס הישראלי, לא משנה מה יהיה המחיר.

הסרט בנוי מרבדים רבים של המציאות הישראלית מנקודת מבט חדשה, שמעניק נופך כמעט תנ"כי לסיפור של אם העומדת בפני הקרבת בנה. הבמאית והתסריטאית נטעלי בראון מפרקת את האתוס הישראלי – משחרור ירושלים עד זחילה על השטיח בלילות כתוצאה של פוסט-טראומה, ובכך מפרקת את דמותו של הגיבור הישראלי. סרט בעל קצב פנימי, חזק וסוער, המוצג דרך עיניה של דמות מעוררת הזדהות, בהופעה נפלאה של דאנה איבגי המצליחה לגעת בחוסר האונים הקולקטיבי.

• ציון לשבח - ״הים״

בימוי: שי כרמלי-פולק

הפקה: באהר אגבאריה

נימוקי חבר השופטים:

מסע פואטי שמצליח להראות את הניואנסים של המציאות הקשה בה אנו חיים ומעביר את חווית המבוך הבלתי אפשרי של החיים במדינת ישראל, מול הכיבוש, הצבא והמשטרה.

בין מנהרות, גדרות, מגדלים, אוטובוסים, מכוניות ואופנועים, נעה מול עינינו כמיהתו הפשוטה של ילד לראות את הים רחב הידיים, המופיע כסיכוי לחופש ולגאולה.

• פרס אנסמבל שחקנים – ״הים״

נימוקי חבר השופטים:

הופעה אותנטית ומרשימה של צוות שחקנים, שילוב של שחקנים מקצועיים ונון-אקטורס, המצליחים לשרטט עולם שלם ומגוון של אוכלוסייה תחת דיכוי - אם בדמויות המשנה הרבות המייצרות תחושה של חיים אמיתיים ואמינים המתנהלים לנגד עיניו של הצופה, ואם בדמותו של האב הבולטת כפגיעה ואנושית בחברה פטריארכליות כובלת, ועד דמותו של הילד הכועס, והפגיע, האמיץ והנחוש שלא לוותר למציאות הדכאנית.

קרדיט תמונות:

צילום מיטל איזביצקי, באדיבות פסטיבל הקולנוע הבינלאומי ירושלים