|
שפיגל מזוהה בשותפותו האמנותית והעסקית עם הבמאי ג'ון יוסטון ("המלכה האפריקנית", 1951) ושותפות הדרך ארוכת השנים עם הבמאי האנגלי דייוויד לין ("הגשר על נהר קוואי" ו"לורנס איש ערב"). הוא עבד עם גדולי הבמאים, התסריטאים והשחקנים של הוליווד, ובהם אורסון וולס, איליה קאזאן, מרלון ברנדו, האמפרי בוגרט, קתרין הפבורן, הרולד פינטר, באד שולברג, ג'ק ניקולסון, רוברט רדפורד, רוברט דה נירו, פיטר אוטול, ארתור פן וז'אן מורו.
שפיגל נחשב למפיק מספר סיפורים, הבוחר עלילות מורכבות המשרתות גיבור כריזמטי הנלחם כנגד העולם. הוא אף נודע כמפיק דעתן ושתלטן המחליט על ליהוק כוכבי הסרט לצד הבמאי ולעתים אף נגד עמדתו, העובד ישירות עם תסריטאים בשלבי ההפקה השונים ונוטל סיכוני הפקה גבוהים הן מבחינת גודל ההפקה, והן מבחינת מרחקה הפיזי מלוס אנג'לס.
בין חבריו הקרובים היו נסיך מונקו, רנייה השלישי ורעייתו הנסיכה גרייס קלי. עם פטירתו אמר עליו חברו הטוב בילי ויילדר: "הוליווד בלי סם שפיגל היא כמו טהיטי בלי גוגן".
שפיגל שמר במשך השנים על קשר עם ישראל, ובמיוחד עם אישים דוגמת גולדה מאיר, אריאל שרון, נשיאת הקרן לירושלים רות חשין, וחברו הקרוב, ראש העיר ירושלים טדי קולק, ותרם מהונו למטרות ציוניות שונות.
בשנותיו האחרונות חזר לשורשיו היהודיים והציוניים. הוא הקפיד להיפגש מדי שבוע עם רב, והוריש בצוואתו חלק ניכר מהונו לעיר ירושלים. יורשיו ומנהלי עזבונו – בנו אדם שפיגל, בתו אליסיה פרידמן, אחייניתו, השופטת רעיה דרבן ועורך-דינו דייוויד בוטומס, החליטו להעביר את אוסף האומנות המרשים שלו למוזיאון ישראל בירושלים. החל מ-1996 הם תורמים מדי שנה, באמצעות הקרן לירושלים, לבית הספר לקולנוע בירושלים, הנקרא מאז על שמו – בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה. תרומה מצטברת זו היא הגדולה ביותר לקולנוע הישראלי בכל הזמנים.
בשנת 2005, במלאת 15 שנה להקמת בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, נענתה עיריית ירושלים לבקשת רנן שור להוקירו, וקראה לסמטה באזור התעשייה תלפיות, בה שוכן בית הספר "מבוא סם שפיגל". על שלט הרחוב כתוב "סם שפיגל - מפיק סרטים יהודי-אמריקאי זוכה אוסקרים, חלוץ, אוהב ציון".
תודה מיוחדת למנהלי עיזבון סם שפיגל: השופטת רעיה דרבן, עו"ד דייויד בוטומס, אדם שפיגל ומייקל פרידמן.
|