אודות ועד מנהל תומכים הנהלה סגל אודות המפיק סם שפיגל עמיתי כבוד ההיסטוריה - חזון וערכים שקיפות מניפסט
מסלול מלא מסלול תסריטאות מסלול הפקה יוזמת
גלריית הבוגרים קרן הבוגרים של סם שפיגל לינקים שימושיים
המסלול המלא מסלול תסריטאות יום פתוח מסלול הפקה יוזמת ידיעון בית הספר מלגות ופרסים
למה סם שפיגל?
רשימת המרצים
פרסים ורטרוספקטיבות
החממה הבינלאומית
סדנאות אמן
אירועים ויוזמות
מערכת מידע לסטודנט מערכת מידע למרצה אתר האינפורמציה inside ספריית ביה"ס ארכיון ביה"ס קישור מערכת משובים
test test
EN
<< צפו ברשימת הידיעות המלאה
"קולו של אחמד" סוחף את הביקורת והקהל, ומוקרן לכל אורך אוקטובר בסינמטק ת"א, ירושלים והרצליה
ב-15.10 יקרין פסטיבל חיפה רטרוספקטיבה יוצאת דופן לבית הספר - "אל המופרך, אל הפנטסטי"
שמונה מסרטי ביה"ס בפסטיבל הסרטים בז'ירונה, ספרד
5 סרטי גמר של ביה"ס בתחרות הסטודנטים של פסטיבל חיפה
 

מבזקים וחדשות

"מילים נרדפות" של הבוגר נדב לפיד בשער בכתב העת האגדי "מחברות הקולנוע"

מגזין הקולנוע הצרפתי האגדי "מחברות הקולנוע" (Cahiers du cinéma) פרסם בשער העיתון את סרטו של נדב לפיד "מילים נרדפות".


סרטו של לפיד עומד במרכזם של שלושה טקסטים בגיליון: ביקורת, ראיון ארוך עם הבמאי ומאמר המערכת של העורך, סטפן דלורם. נתח נכבד מהגיליון של כתב העת – בו כתבו בעבר ז'אן לוק גודאר, אנדרה באזן ופרנסואה טריפו - מוקדש לסרט.


מילים נרדפות, קולנוע // מאת סטפן דלורם (כפי שהופיע ותורגם בסינמסקופ)
מאז שני הסרטים הארוכים הראשונים שלו, "השוטר" ו"הגננת", אנו מצפים להרבה מאוד מהקולנוען הישראלי נדב לפיד. אבל איך אפשר לנבא את מכת הברק הזו שנקראת "מילים נרדפות"?

השמחה שחווינו למשמע הידיעה על הזכייה של הסרט בדב הזהב, ידיעה שהגיעה אלינו לקראת סגירת הגיליון, על חשבונו של דו"ח המצב חברתי בדמות סרטו של פרנסואה אוזון, היא השמחה על הנצחון הגדול לקולנוע. כיוון שההתלהבות הגדולה שסיפק לנו "מילים נרדפות" היא ראשית לכל זו של גילוי מחודש – גילוי מחדש של ארץ, הארץ שלנו, שלמרבה הצער התרגלנו כבר לא לראות אותה: המיזנסצינה.

מתי ראינו זיקוקין דינור כאלה? פריים חד, עריכה ברוטלית, משחק מענג עם כל מה שיש – האוף סקרין, הממוקד, המטושטש, הסאונד, היחס בין מילים לאימג'ים?

כל שוט תוסס. כל סצינה מפתיעה. ה"מציאות" הופכת לשלל הכרעות חד משמעיות ששמות ללעג את ה"דמיון לריאליסטי", ומכוונות אך ורק לתוצאה הראוייה בפריים עבור המתבונן.

הסרט מופשט, אבל מתי ראינו משהו כל כך חי וקיים? השחקנים מחשמלים כיוון שהם מציבים את הרף הגבוה ביותר של האנטי-נטורליזם, ובוטחים באופן מוחלט במחשבה ובגוף. מתמסרים לקולנוע שהוא בו בזמן הכי פיזי וגם הכי אינטלקטואלי. הכל חתוך, קצבי, הולם בפטיש. הכל מצלצל. ואף לא טיפה אחת של פורמליזם. לעולם התמונה לא מתבוננת בעצמה. כי יש משהו שחובה לומר, לצרוח, כמו הדמות הראשית שמדברת תמיד גבוה וחזק.

היינו זקוקים לקולנוען זר כדי להעיר אותנו ולנער אותנו מתרדמתנו. הסרט מתפרץ לדרכו ברובע השישי. בשביל מהגר ישראלי חסר פרוטה, פריז היא כסף, עיר בורגנית לחלוטין. יואב לומד את השפה, הוא מתקוטט עם השפה, הוא הולם במדרכות, לא נח לעולם. זהו לוחם ברחובות עיר הבירה. הוא לא חוסך כלום מאף אחד, בוודאי שלא מעצמו. הוא מדקלם מזמור של קללות כלפי ארצו. ומאחר ובגיליון הזה של "מחברות הקולנוע" יש דיון על פוליטיקה של זהויות, הסרט הזה מרסק את גזירת הזהויות, מרסק את כל נקודות הגבול בהן אמורים להציג את הפספורטים. זה אלקטרון חופשי שמסרב להזדהות.

יואב עובר סיטואציות, מקומות, התנסויות, מבלי לגזור מהן את הלקח הכביכול מתבקש. הוא לא פוחד מכלום. צועד בחברתם של קורט קוביין, של נפוליאון, של הקטור ואכילס. יואב לא בונה, לא מייסד כלום. אבל למה לבנות? זהו אות הכבוד שלו – לחיות, רק לחיות. זו תורת המוסר של הלוחם.

הסרט נמנע מהמונולוג הפנימי המסבירני. הוא ממוקם מעל השמעת ביקורת על הבורגנות. הוא זורק לנו נקודות אחיזה.

ראשית יש את הנתיב הויסקונטיאני. הבריאות של הגוף המרטיט הזה אל מול הבורגנים המנוונים: "אז מה נעשה עכשיו עם הדבר היפייפה הזה שכיסינו בפרווה שעולה כמו זהב? איזו תחפושת נלביש לו? איך נחלוק בו?".

ויש את הנתיב הפזוליניאני. המסתנן הזר יכול לשחק את תפקידו ב"תאורמה". האלמנט המערער של התא המשפחתי של שנת 68'.

אבל אז זה משתנה. יש סימביוזה בין הילדים האבודים האלה. הנדיבות היא אמיתית, הנתינה ההדדית היא אפשרית, אנחנו מקשיבים לאותה המוזיקה. שני האהובים האלה, אמיל וקרולין, שהיחסים ביניהם הם כמעט של גילוי עריות. ילדים רעים ורכרוכיים. יורשים ללא הורים. הם לא מאמצים את הבחור היפהפה הזה, הם עושים איתו סחר חליפין.

יש פה אמונה באינטיליגנציה ובדיבור. יש סיפור אהבה אפשרי עם הבחורה ממש כמו עם הבחור. אלו לא סתם תופעות מוכרות של התפעלות/דחייה ביחס לזר. אקזוטיקה של בני הרובעים המטופחים. לא. אנחנו במקום אחר. היום ועכשיו. אנחנו בעיצומה של בנייה שברירית של קשר בין ילדים בני אותו הדור, בין עשירים לעניים, צרפתים וזרים, שחולקים ביניהם עלילות, שאיפות, חלומות.

והנה, בקושי שירטטנו את הגשר המחבר הזה, וכבר אנחנו סופגים את הפצצה המרסקת. את הדמות הזו, חסרת השובע, המיואשת, המתנפצת, שאינה יכולה להישאר במקום אחד, להשתרע בשלווה. הזעם שלה גובר על עונייה. האכזבה שלה לגלות שאף מדינה אינה ראויה, האכזבה של מי שלא מוצא את מקומו בשום מקום. אבל זה נורמלי. וזה לא נורא. כיוון שהוא בתנועה והוא לעולם לא יעצור, ממש כמו הסרט שלא עוצר לעולם בחשיבה שלו. הבורגנים מחליקים על גבו מעיל כתום שהופך לשריון שלו, מעיל יקר מדי על גוף ערום מדי. אבל הצווארון המורם נותן לו את המראה של בונפארטה שיצא לעוד מסע כיבושים של איזו טריטוריה. הוא בו בזמן מי שזה עתה נולד והמושיע של צרפת. הוא לא הגון, הוא רברבן, פרא, אבל הוא מציב מולינו תביעה. אלה תמיד המשוגעים שמעמידים אותנו במקום.


 

ידיעות בתקשורת העולמית:

hollywood reporter 

nytimes 

indiewire

cineuropa

וידיאו - Synonymes' wins Golden Bear for Best Film at Berlinale Awards'

Nadav Lapid won the Golden Bear at the 2019 Berlinale

Haaretz

 

ידיעות בתקשורת הישראלית על הזכייה:

דיווח בלעדי מהזכייה של נדב לפיד בפסטיבל ברלין (סוכן תרבות, 22.2.2019)

מאחורי הקלעים של הזכייה בפרס היוקרתי בברלין (כאן 11, 17.2.19)

הישג כחול לבן: הסרט הישראלי "מילים נרדפות" של הבמאי נדב לפיד, זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל בברלין (מאקו, 17.2.19)

בנימוקי השופטים על הסרט, על ישראלי שעובר לגור בצרפת, נכתב כי הוא "מקורי מאוד ומערבל בין תרבויות וזהויות שונות" (הארץ, 17.2.19)

הישג אדיר: הסרט הישראלי "מילים נרדפות" זכה בפרס דב הזהב (וואלה, 17.2.19)

הסוף הטוב של נדב לפיד ומה למדנו מפסטיבל ברלין 2019 (סינמסקופ, 19.2.19)

"מילים נרדפות": הסרט הכי ישראלי שיש (ווינט, 1.3.19)

 

 

ביקורות על הסרט

אורי קליין, הארץ "מלים נרדפות": הסרט של נדב לפיד הוא אגרוף בפרצוף הישראלי. מרתק ומבלבל, דידקטי ונועז, בוגר וילדותי בעת ובעונה אחת - "מלים נרדפות", שזכה בדוב הזהב בפסטיבל ברלין, הוא מתקפה על הצופים וגם על הגיבור שלו

 

מאיר שניצר, מעריב: "ישראל מרושעת": "מילים נרדפות" קיבל את דב הזהב רק בגלל הביקורת?

 

ישי קיצ'לס,נדב לפיד קולנוען מעולה, "מילים נרדפות" פטריוטי, סרטו של נדב לפיד, שזכה בפסטיבל ברלין, עורר מחלוקת רבה, אבל בשורה תחתונה: מדובר ביצירה קולנועית יוצאת מן הכלל שהיא חובה לשוחרי קולנוע

 

יאיר רוה, כלכליסט, מילים בשפה זרה: ב"מילים נרדפות" ממשיך נדב לפיד לעצבן רבים מצופיו. וזה נפלא

 

 

צור קשר   I  מבוגרינו   I  VOD   I  אודות ביה"ס   I  דף הבית
החממה הבינלאומית   I  מן התקשורת   I  סדנאות   I  מרצים
לרשימת התומכים המלאה
בניית אתרים