אודות ועד מנהל תומכים הנהלה סגל אודות המפיק סם שפיגל עמיתי כבוד ההיסטוריה - חזון וערכים שקיפות מניפסט
מסלול מלא מסלול תסריטאות מסלול הפקה יוזמת
גלריית הבוגרים קרן הבוגרים של סם שפיגל לינקים שימושיים
המסלול המלא מסלול תסריטאות יום פתוח מסלול הפקה יוזמת הרשמה ידיעון בית הספר מלגות ופרסים
למה סם שפיגל?
רשימת המרצים
פרסים ורטרוספקטיבות
החממה הבינלאומית
סדנאות אמן
אירועים ויוזמות
מערכת מידע לסטודנט מערכת מידע למרצה אתר האינפורמציה inside ארכיון ביה"ס ספריית ביה"ס
test test
EN
<< צפו ברשימת הידיעות המלאה
המחזור השמיני של חממת סם שפיגל לקולנוע בינלאומי נפתח השבוע במשכנות שאננים בירושלים
ההרשמה לשנה"ל 2019/2020 בעיצומה. יום פתוח ב-20.12 16:00
פרס הבמאי לאמרי דקל-קדוש בפסטיבל פואטייה היוקרתי
Hollywood Reporter בחר בבית הספר סם שפיגל כאחד מ-15 בתי הספר לקולנוע הטובים בעולם זו שנה שניה ברציפות
 

מבזקים וחדשות

הקרנה מרגשת ליוצרי Voice Over – פיצ'ר המחווה לסרט הישראלי הקצר הטוב בכל הזמנים "לאט יותר" – השבוע בפסטיבל סרייבו

לאחר הפרימיירה בפסטיבל ירושלים בנוכחות כל יוצרי הסרט ושחקניו, יצאו יוצריו לפסטיבל הסרטים בסרייבו. הסרט הוקרן ב-12.8 באקדמיה לקולנוע של סרייבו, הפסטיבל המרכזי של הבלקן.

יוצרי הסרט, ובראשם אוצר הפרויקט רנן שור, עלו על הבמה והציגו את הפרויקט ואת סרטיהם האישיים. לבמה עלו הבוגרים הבמאים תום שובל, איתן ענר וניר ברגמן.

 

יוצרי הסרט בפסטיבל סרייבו

 

תום שובל (מימין), במאי הסרט "הכל כישוף", עם דאנה איבגי כוכבת הסרט

צילום: חן וגשל

 

 

האוצרים: רנן שור, מאיה הפנר ואיתן גרין, הבמאים : תום שובל איתן ענר סיגלית ליפשית ואורית פוקס רותם, השחקנים: דאנה איבגי, מכרם חורי, אילן דר ואלמה דישי

 

מצורף נאומו של רנן שור על 50 שנה למגדלור של הקולנוע הישראלי - לאט יותר:

 

 

"ב-1968, שנה אחרי מלחמת ששת הימים, ישראל היתה באופוריה, אך מדבר קולנועי. מספר אנשי הקולנוע - יוצרים,מפיקים,, צלמים, עורכים, טכנאים ועוד שחלמו ועבדו בקולנוע הישראלי (לא כולל בעלי בתי קולנוע) היה פחות מ- 100. בגודלו של סינמטק 2.

 

לא היו סינמטקים, פסטיבלים, בתי ספר לקולנוע, קרנות. נעשו מדי שנה סרטי תעמולה תיעודיים, 6-8 פיצ'רים, וגם 2-3 סרטים קצרים עלילתיים בתמיכת משרד המסחר והתעשייה.

אז - כל סרט עלילתי קצר שיצא היה אירוע. השנה ניסו להתקבל לפסטיבל ירושלים כ-200 סרטים קצרים ישראליים עלילתיים.

 

הייתי בן 16 וסקרן. גונבה שמועה לאזניי שיש הקרנה של מספר סרטים ישראליים קצרים חדשים ברח' ברנר, בבניין ההסתדרות, בלילה, בחוץ , על מסך גדול. הגעתי. היו שם כ-20-30 איש. גם הפנר,זיהיתי,  קירח בגיל 32. לא הכרתי אותו אישית.

 הוא רצה לראות את סרטו עם קהל.אני הייתי חלק ממנו.

 

כשהסתיימה ההקרנה פערתי את פי הקטן. לא הבנתי את הסרט, אבל עברתי חוויה נדירה של פליאה והתרוממות רוח, כמו מיטב הקולנוע האירופי שהגיע אלינו בשנות ה-60 המופלאות. לא הבנתי אז  מדוע חדרתי כצופה לחלקיקים נוקבים בתודעתה הזורמת של אשה כבת 60, זקנה; נדהמתי מהליהוק של פאני לוביץ'; משפת הקולנוע: הצילום המרעיש של אדם גרינברג בשחור לבן העריכה המפתיעה של ז'קו ארליך, מפס הקול.

 

הסרט זכה בפרס הסרט הקצר של פסטיבל ונציה ב-1986 וראיתי אותו שוב ושוב בסינמטק ת"א בשנות ה - 70. תסריטו הודפס, הוא הוקרן, הפתיע ונלמד. אך עותקי ה-35 מ"מ וה-16 מ"מ נשחקו והסרט לא היה זמין להקרנה אלא בוידאו. הוא הוקרן מאז בכל בתי הספר בישראל עד שדהה.

 

לפני 4 שנים הקרנתי את הסרט לאנשים מן השורה -קהל- וגם בגירסת האינטרנט הדהוייה , פארפרזה על הוידאו הדהוי, הוא טלטל צופים בכל גיל. הבנתי שהסרט אינו רק למיטיבי לכת, לכאורה, אלא מהפנט את צופיו לחשבון נפש ,והוא רלוונטי.

 

50 שנה אחרי, החלטנו לשגר אותו אל העולם הגדול, היום, בשנות הרנסנס של הקולנוע הישראלי ולאמר - הנה מגדלור.

 

הקמנו מערכת הכוללת את איתן גרין, תלמידו המובהק של הפנר ומורה נוכח לתסריטאות ולבימוי, מאיה הפנר, בתו ותסריטאית איילת מנחמי, בימאית ועורכת.

פנינו ל-35 בוגרים ובוגרות של ביה"ס ב"קול קורא" למחווה לסרט וכתבנו - תופע נא האינטרפטציה לטקטס הקולנועי של "לאט יותר", דרככם, בישראל האחרת.

 

התסריטים שקראנו הפתיעו בנקודת המבט על זוגיות, בכל גיל. בסיום הישיבה המרגשת בה החלטנו על התסריטים שיכללו בפיצ'ר, ועוד טרם הגשתן למימון קרנות, נפרדה ממני איילת מנחמי ואמרה לי, "רנן, אני יודעת שלא יהיה כסף בפרוייקט הזה, אבל אני רוצה לעבוד בו כעורכת ראשית".

"אבל איילת" אמרתי לה, "זה פרוייקט בוגרים של סם שפיגל, אני אמור למצוא עורכת ראשית מתוך הבוגרים".

"אז תחריג אותי", אמרה לי איילת.

"אז הוחרגת". אמרתי. ואני כל כך שמח על כך. תודה מיוחדת לאיילת מנחמי. ברצוני לבקש מאיתן גרין ומאיה הפנר להצטרף אלי.

 

שותפינו להפקה הוא הבוגר גל גרינשפן מגרין פרודקשנס.

לכשהושג הכסף יחד עם גרין פרודקשנס והחלה להיבנות תכנית ההפקה של הסרטים, הבנו שכל סרט קצר על שחקניו וצוותו השונה מתוך הבוגרים, הוא מעין פיצ'ר קטן על כל מורכבויותיו. וכאן אני חייב להודות ליכולת של גרין הפקות לתמרן את לוחות הזמנים של כל הפקה בנפרד ורצונותיהם של כל במאי ובימאית, בדרך כמעט וירטואוזית. חמישה מתוך הבמאים כבר עשו פיצ'ר ומעלה ו/או סרטים קצרים עטורי פרסים. הסרט הקצר אינו כרטיס ביקור מבחינתם. תודה לשותפים, גרין הפקות - גל גרינשפן, מאיה פישר, עדי בר יוסף, לאה טוניק ושירן ילוביץ. גל גרינשפן, באוסטרליה.

 

בסיכומן של 4 שנות עבודה, אני נפעם מהאומץ הנמצא בפרוייקט המגיע בפניכם לחשיפה ראשונה. זה האומץ של הפנר לכתוב את שכתב במבע קולנועי שהקדים את זמנו בישראל, ולזכות מול סרטים קצרים בפסטיבל ונציה אז. גם היום - לאחר רסטורציה והקרנתו לאנשי קולנוע בינלאומיים ויוצרי קולנוע בינלאומיים צעירים עכשויים, הם מגיבים בפליאה ובגילוי, 50 שנה אחרי, ואומרים-תודה.

 

וזה האומץ של הבמאים והבימאיות - מאיה קניג, סיגלית ליפשיץ, איתן ענר, אורית פוקס רותם, ניר ברגמן ותום שובל, להתמודד עם המגדלור הזה. הבמאיות והבמאים הנמצאים היום, אנא בואו: תום שובל, איתן ענר, סיגלית ליפשיץ ואורית פוקס רותם.

 

ולנבחרת השחקניות והשחקנים שהתמסרו לסרט. זו נבחרת.

נמצאים כאן: מכרם חורי, דאנה איבגי, אילן דר, אלמה דישי. בואו. לא יכלו להגיע: גילה אלמגור, אברהם סלקטר, אלכס פלג ויעל פינקל.

 

וגם, בצורה אחרת, לאומץ של הקרנות והגופים התומכים לתת גיבוי, תוך שפע הפרוייקטים והאנרגיה מהפקות אחרות הנזקקות לאור ירוק. והם עמדו מאחורינו: YES; קרן יהושע רבינוביץ-ת"א; מיזם הקולנוע-ירושלים; קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי; משרד התרבות; מפעל הפיס; גראביטי; אולפני DB;  EDIT; אופוס; ועוד.

 

ועתה - יונייטד קינג שלקחה עליה את הפצתו ברחבי הארץ, גם אם ברור להם שלהיט מסחרי - זה לא יהיה. זו אמירה מבורכת ומרשימה.

 

ראיתי את הסרט השלם במלואו כבר פעמים רבות, ואני דומע כשעולות הכותרות ב 4.5 הדקות האחרונות. הכותרות הן במכפלות כל אחד מהסרטים. זה שמות היוצרים, השחקנים, הצוות, הניצבים של כל אחד מהסרטים, שמות 56 הבוגרים והתלמידים שעבדו בסרט, הפוסט פרודקשיין, התודות לכל סרט ושפע הקרנות והגופים שתמכו במסע של Voice Over.  וכל פעם, כמו גם הערב, אני אדמע, אני מכיר את עצמי,  כשאצפה בכ- 400 השמות, חלקם יושבים פה באולם, עם המוסיקה שהלחין לסרט רן בגנו. כ-400 איש ואישה התכנסו פנימה לתוך "לאט יותר"  והצדיעו בעשייה אקטיביסטית לסרט הישראלי הקצר הטוב בכל הזמנים. 13 דקות שחור/לבן.

 

ולסיום, הקולנוע הישראלי יצא מתוך המדבר וסרטי שנות ה-60 - הקולנוע התעשייתי, האמנותי ומה שביניהם - אלה השנים הפורמאטיביות. בכל תחום הצליחו דורות של יוצרים חדשים להביא אותו, את הקולנוע הישראלי,  למחוזות מרחיקי לכת: בסרטי עלילה באורך מלא, בסרטי תעודה באורך מלא, בסרטי תעודה קצרים, בקולנוע אקספרימנטלי, ועוד.

 

והנה פליאה מאוחרת.

 

 גם לאחר הקמת בתי הספר לקולנוע, פסטיבלים, קרנות , עשיית  200 סרטים קצרים בשנה, וגם לאחר צפייה בסרט השלם והמצדיע שלפניכם -

 גם מיטב בוגרינו באומץ וביכולות לא שברו את השיא האולימפי הישראלי בתחום הסרט הקצר - "לאט יותר".

 

אל המגדלור."

 

 

 

 

צור קשר   I  מבוגרינו   I  VOD   I  אודות ביה"ס   I  דף הבית
החממה הבינלאומית   I  מן התקשורת   I  סדנאות   I  מרצים
לרשימת התומכים המלאה
בניית אתרים