אודות ועד מנהל תומכים הנהלה סגל אודות המפיק סם שפיגל עמיתי כבוד ההיסטוריה - חזון וערכים שקיפות מניפסט
מסלול מלא מסלול תסריטאות מסלול הפקה יוזמת
גלריית הבוגרים קרן הבוגרים של סם שפיגל לינקים שימושיים
המסלול המלא מסלול תסריטאות יום פתוח מסלול הפקה יוזמת הרשמה ידיעון בית הספר מלגות ופרסים
למה סם שפיגל?
רשימת המרצים
פרסים ורטרוספקטיבות
החממה הבינלאומית
סדנאות אמן
אירועים ויוזמות
מערכת מידע לסטודנט מערכת מידע למרצה אתר האינפורמציה inside ארכיון ביה"ס ספריית ביה"ס
test test
EN
<< צפו ברשימת הידיעות המלאה
המחזור השמיני של חממת סם שפיגל לקולנוע בינלאומי נפתח השבוע במשכנות שאננים בירושלים
ההרשמה לשנה"ל 2019/2020 בעיצומה. יום פתוח ב-20.12 16:00
פרס הבימוי בפסטיבל פואטייה היוקרתי לאמרי דקל-קדוש
Hollywood Reporter בחר בבית הספר סם שפיגל כאחד מ-15 בתי הספר לקולנוע הטובים בעולם זו שנה שניה ברציפות
 

מבזקים וחדשות

"ההפך מאהבה זה לא שנאה" ו"גוונים" הם הזוכים המרכזיים בערב הגמר החגיגי של סם שפיגל במעמד נשיא המדינה

ערב הגמר ה-25 של בית הספר היה ייחודי: הנשיא ריבלין קיבל תואר עמית כבוד של בית ספר וריגש את הקהל, הבוגרים קיבלו פרסים מעוררי השראה, ונאום–שיר של מנהל בית הספר, רנן שור.

 

פרסים חדשים ומעוררי השראה בערב הגמר

 

רשימת הפרסים ומקבליהם:

 

פרס הקרן לירושלים ע"ש מאגדה מאייר לסרט המצטיין - המסלול המלא הסרט הזוכה

"ההיפך מאהבה זה לא שנאה" בימוי: הדס הֶקְטֵר, הפקה: הדס הֶקְטֵר ועומרי אוחנה

 

"על סרטך התיעודי "ההפך מאהבה זה לא שנאה". על יכולתך, בעדינות ובאומץ, ליצור קולאז' תיעודי מטלטל של התבגרות מואצת, מוות במשפחה וסוד אפל. סרט נועז ופיוטי על פרידה מילדות פצועה ויציאה אמיצה לחיים חדשים".

 

משמאל הדס הקטר, עם אחותה תמר

 

פרס לסרט גמר במקום השני - המסלול המלא הסרט הזוכה "גוונים", בימוי: נֶבו שִירָאזִי הפקה: גיל פֶרְמוֹן

 

"על כתיבת ובימוי "גוונים". על בימוי עז רגש של מערכת יחסים תלותית ומורכבת בין בן לאמו בניסיון לשמר זיכרון עבר, ולבנות אופק משותף".

 

נבו שיראזי

 

 

פרס ראש העיר ירושלים לבוגר בהצטיינות - מסלול מלא  ניתן ל- ניר גִילְעַת

 

יאן הרלן מספר על הפרס

 

"על הישגיך הכוללים בחמש שנות לימודים עיוניים ומעשיים; על מעורבותך הנוכחת והתורמת בהפקות הכתה; על מצוינותך כעורך סרטי בוגרים ותלמידים; על בימוי סרט הגמר "תפקיד משנה" ועל תרומתך לרוח בית הספר".

 

 

ניר גילעת

 

פרס Slow Food Dinner על תרומה לרוח הכיתה - המסלול המלא ניתן ל- מאיה פוֹגֶל

 

"על מעורבותך הרבה בהפקות הכתה ובית הספר כמפיקה וכעוזרת במאי, ועל תרומתך הניכרת לפרויקט Voice Over. על חריצותך, מסירותך, ועל הלב הרחב".

 

פרס המשחק ע"ש מוסקו אלקלעי - מחזור כה' - 2018 ניתן ל- תמר אָלְקָן-מאושר

 

"על יכולותייך כשחקנית, לגלם בכישרון וברגישות קונפליקט פנימי של דמות נשית מורכבת, המסרבת להשתיק את התשוקה לבן זוגה ולהפוך את גופה לכלי בדרך הייסורים להבאת ילד לעולם".


מסלול הפקה יוזמת

פרס ע"ש דב מעוז לפרויקט מצטיין - מסלול הפקה יוזמת ניתן ל- אָסְתָר גולדברג

 

"על הפרויקט התיעודי המסעיר "מחשבות לא חשובות לכאורה", העוסק בעבודתם של המטפלים בפוגעים מינית; על נחישותך והצלחתך לבנות שותפות יצירתית עם הבוגרת שרון לוזון ולפצח את התסריט, שנבחר להשתתף בחממת הנשים לפיתוח קולנוע תיעודי ליוצרות ישראליות של הקרן החדשה, ואף זכה לתמיכה של ערוץ יס-דוקו".



 אסתר גולדברג

 

מסלול תסריטאות

פרס ע"ש יוהנה פרנר לבוגר בהצטיינות - מסלול תסריטאות ניתן ל- צופִית דורִי

 

"על הישגיך בלימודים העיוניים והמעשיים; על עמידתך בהצלחה במשימות ובמטלות הכתיבה לאורך שתי שנות לימודיך; ועל הסדרה הקומית, שפיתחת כפרויקט גמר, "בַּסַדוּ"ש", על עולמן של בנות אולפנה צעירות - ועל אחת מהן במיוחד, שנוטה לשאול יותר מדי שאלות".

 

פרס לפיצ'ר מצטיין - מסלול תסריטאות ניתן ל- בת חן פנחס

 

"על "קָנוּן". תסריט עלילתי שמספר ברוחב לב ובתבונה קולנועית את סיפורו של מולא, מורה לילדים קטנים, בקהילה יהודית קטנה בפרס של תחילת המאה ה-20 שאשתו הצעירה לא מצליחה להביא לעולם תינוקות חיים, והוא מתעקש שלא לגרשה מעליו".

 

מימין בת חן פנחס, עם שוקי בן-נעים

 

פרס לסדרת טלוויזיה מצטיינת ע"ש אברהם הפנר - מסלול תסריטאות ניתן ל - רָשֵל  קוׂנְסְטַנְטִינְצֶ'נְקוׂ

 

"על דֶבוּשקַה. סדרת מתח ופעולה סוחפת ומרגשת על נערה שלכודה בין חיים שמובילים אותה, שלא ברצונה, לעולם הפשע ובין רצונה הנואש לברוח מגורלה דרך גיוס לצה"ל, שאינו מוכן לקבל אותה לשורותיו. התסריט כתוב באותנטיות, ובכישרון מיוחד לעיצוב דמויות ודיאלוג".

 

פרס לסדרת ילדים ונוער מצטיינת ע"ש רונית מטלון - מסלול תסריטאות ניתן ל- הֲדַר אַרְזִי סָרָאנו

 

"על הסדרה לנוער "סטארסֵט". סדרת פנטזיה עתידנית שמתרחשת בפנימיית "הגלקסיה", שבה לומדים בני נוער יוצאי דופן, שמקבלים אנרגיה מהכוכבים ולומדים לתפעל אותה לכוחות על. לפנימייה מגיעה נערה צינית ומרדנית שמתכחשת לכוחותיה, ומגלה שרק היא מסוגלת לעצור אויב מסתורי".

 

מימין הדר ארזי סראנו, עם אלעד קידן

 

במרכז נאומו של מנהל ביה"ס , רנן שור, עמדה תפיסת ביה"ס כי "בית הספר הוא דולה, מיילדת לכל תלמידיו":

 

 

נאום רנן שור- ערב גמר 2018


16.7, סינמטק ירושלים

המורה להתעמלות קוזמינסקי היה מקיים תחרות ריצה ל-60 מטר מדי סוף סמסטר בבית הספר היסודי הכרמל-גבריאלי בתל אביב. התחרות הייתה במורד שדרות ח"ן ויצאו למרוץ כ-20 מהבנים של הכתה.הבנים היו אתלטיים. אני הייתי שמנמן. המאבק שלי היה במיקי קראוס השמן באמת, מי לא יסיים אחרון. מכתה ו' ניצחתי אותו בזה, שוב ושוב, והגעתי בשיאי ל-12.7 שניות, אבל לא אחרון.

בכתה ח', במרץ או אפריל 1966, אמר לי קוזמינסקי לאחר שעצר את שעון העצר ב12.8 המאכזב - "אף פעם לא ראיתי ילד שפניו מאומצות כל כך, כדי עוויה, ועוד מגיע כמעט אחרון".

הפעם הוא התקרב אליי, בחן את המצח שלי, ורעם "המצח שלך כבר חרוש. אם תמשיך ככה, תיראה כמו סולז'יניצין".

אותו שנה הייתי כוכב במה. ילד בן 13 וחצי עם קול כמעט כמו של חוזליטו. בלוק ממורד שדרות קוזמינסקי, הופעתי בתפקיד דוג'ר החמקן, רב הכייסים, במחזמר "אוליבר", בתיאטרון הלאומי "הבימה". "אוליבר" הוא המחזמר האנגלי המצליח בכל הזמנים. הבמאי של ההצגה המקורית פיטר קו הובא לביים את ההצגה בעברית, והוא הטיס את התפאורה הלונדונית. הייתי שר ומשחק, ארבע פעמים בשבוע, עם שרגא פרידמן הדגול ורבקה רז, עם תזמורת של 25 נגנים בניצוחו של אריה לבנון. מדי הופעה מחאו לי כפיים בסיום 900 איש, גם מהיציע המרוחק.

לאחר עשרים הצגות בהן שרתי עם יגאל בן-דוד בתפקיד אוליבר את "תרגיש עצמך" ועוד קלאסיקות מהמחזמר, ולאחר ביקורות מצויינות וכתבות על משחקי כדוג'ר ולאחר שכל חבריי מהכתה מיהרו לראות את ההצגה, החליט "הבימה" להוציא תקליט. בהודעה לעיתונות שקראתי ב"הארץ" פורסם שמהנדס הקלטות מומחה בצרפת, enginer Stratta Ettore (אטורה סטרטה) יגיע במיוחד מרומא, שהפילהרמונית תקליט איתנו באקוסטיקה הנפלאה של במת היכל התרבות. ההקלטה הייתה יום אחד עם כל התפקידים המרכזיים, עם להקת ניצבים של 30 איש ועם הפילהרמונית בניצוחו של לבנון.

שעה אחת בלבד נועדה להקליט את 2 השירים המרכזיים שלי "תרגיש עצמך כמו לורד" (consider yourself) ו"כל זה לך גבירתי". בהמשך היו אמורים להיות מוקלטים עוד 10 שירים. היה לי ברור שכל שעה יקרה.

הייתי מאוד בטוח בעצמי. ב-10:00 התחילה ההקלטה של "תרגיש עצמך". במפתיע לא הצלחתי להיכנס נכון בכל הכניסות המוסיקליות שהיטבתי לעשות על הבמה LIVE. זה קרה פעם אחר פעם. המתופף של הפילהרמונית הלם על כל כשלון שלי בתסכולו בתופים. הייתה בהלה הפקתית. צעקות נשמעו "הביאו מים לילד!, "מים לילד!!".

 

הזעתי. שתיתי מים והתרכזתי. כל העיניים ננעצו בי, מולי ומאחוריי, כזולל כספי התיאטרון השקוע בחובות. "אתה בסדר?", שאל אותי המנצח לבנון, "אפשר טייק נוסף?". "אפשר", אמרתי הוא הרים את ידיו והפילהרמונית ניגנה את הטקסטים הראשונים. זה היה טוב, שמעתי אנחות רווחה, אבל טעיתי בכניסה האחרונה. קולות התופים והמצלתיים סגרו עלי כמו סצנה ב"האיש שידע יותר מדי" של היצ'קוק.

שרגא פרידמן חתך את האוויר הקשה. "נקליט את "תרגיש עצמך" בלי דוג'ר ואוליבר. בהמשך נקליט אותם עם הפלייבק באולפן קטן. נתקדם עם כל יתר השירים".

ההקלטה נקבעה לשלושה שבועות אחר כך. ביום ההקלטה, יום לימודים שגרתי של כתה ח', לאחר סיום הלימודים, הבאתי לחבריי תמונות סטילס שצילמתי אותם בטיול שנתי. הדפסתי עבור כל אחד עותקים שביקש, והוספתי סכום קטן עבורי כצלם של הכתה על כל הדפסה. הם רתחו עלי, צעקו עלי ש"אתה גזלן" ו...."מונופול", ועוד.. אחד מהם יהיה לימים עורך הדין שלי, לא תשלום, עד היום.

התחלתי לבכות והלכתי הביתה דרך רחוב הנביאים אל שדרות חן פינת נצח ישראל שורק, תמיד הייתי שורק, הפעם- פיוז'ן- שורק ומייבב בבכי.

עליתי 84 מדרגות. לא היתה מעלית. אמי פתחה לי את הדלת וראתה שעיני דמועות. אמרתי לה שאני חייב להיות בשתיים וחצי ברחוב בר כוכבא פינת בוגרשוב בהקלטה. היא הגישה לי במטבח את מרק האפונה שלה, שהיא קראה לו "מרק השמש". אמי הייתה יצירתית והמציאה לי את השם המקורי והנדיר רנן, שמשמעותו שיר.

הייתי באיחור. שתיתי את המרק במהירות כפולה, ופניתי לדלת. אמא הלכה אחרי ועצרה אותי ליד הדלת. עיניי היו מושפלות מטה. היא אגרפה את ידה הימנית, יד ענוגה, ובעיניים ניצתות אמרה לי "רנן, תראה להם!".

הרמתי את עיני ואמרתי "אמא, אני צריך להראות לעצמי". היא הנהנה ארוכות ועיניה ניצתו ואישררו בדמעה של יופי.

הלכתי משדרות חן פינת נצח ישראל לרחוב בר כוכבא במהירות, כאילו הייתי בריצה של קוזמינסקי, ושרקתי. הייתי ילד שורק, מודע ולא מודע. הגעתי מזיע, בדמעות, אבל בזמן. ליד האולפן נעצרתי. ניגבתי עם החולצה את הזיעה וירדתי במדרגותיו.

שרגא פרידמן וצמרת "הבימה" היו באולפן הקטן מתוחים. יש לו"ז להדפסת התקליט ולמכירתו."אוליבר", יגאל בן דוד, היה שם, נינוח.

הועמדנו, "אוליבר" ואני, ליד מקרופוני ההקלטה. אוזניות לאוזנינו. עוזרת הפקה מיד הביאה לי מים.

נורת ההקלטה האדומה הודלקה.

"רנן", פנה אלי שרגא פרידמן, שגם תרגם את ההצגה מאנגלית לעברית מתא הטכנאי, "הכל בסדר. אתה רוצה לשמוע את הפלייבק מספר פעמים, כדי להיות ממוקד?"

"מספיק פעם אחת", אמרתי, עצמתי את עיניי. שמעתי. "אני מוכן. בעט רנן, בעט", אמרתי לעצמי.

הנה ההקלטה. 1966. התקליט שהודפס הנמצא בביתי שרוט ומרוט. מצאתי אותה באינטרנט.

 https://youtu.be/Hs14wxfW_8g

 

מבקר התקליטים הנחשב של מוסף "הארץ" מיכאל אוהד כתב ביקורת מצוינת על התקליט: על עבודתו של Stratta Ettore (אטורה סטרטה), על שירתם של רבקה רז ושרגא פרידמן. השורה האחרונה הייתה: "עולה על כולם דוג'ר החמקן של רינן שור". רינן.

 

לפני שבוע הבנתי שהתרגום של "קוניסידר יורסלף" לא היה צריך להיות "תרגיש עצמך כמו לורד", אלא "תחשיב עצמך כמו לורד".

זה מה שאתם, בוגרים יקרים, חייבים להפנים ולאמץ. תחשיבו את עצמכם. תחשיבו כמו לורדים, כמו כייסים. כמו בוגרי בית הספר הזה.

לפני שש או שבע-שמונה שנים נכנסה לחדרי בסערה הסופרת והמורה הדגולה רונית מטלון שאת קול צעדיה איבדנו השנה. היא לימדה את מגמת תסריטאות סדנת סיפור קצר. "רנן", היא סגרה את הדלת, "אתה חייב לתת לי גיבוי. את הסיפור של עגנון "והיה העקוב למישור" אני קוראת בשפת עגנון, ו"קשה" להם. אחד מהם תקף אותי ותבע שאתחיל את הסיפור הקצר הישראלי עם אתגר קרת! מבקשת את אישורך להוציא אותו מהכתה, או להחליט ככל שאחליט."

"בודאי רונית," אמרתי לה."הלוואי והיה לי את הזמן והשקט הנפשי להיכנס ולשמוע אותך קוראת את עגנון.

"והיה העקוב למישור" הוא אחד הסיפורים היפים שלמדתי לבחינת בגרות בספרות, כמו רבים מהיושבים כאן באולם. העקוב הוא הר, כמובן בעברית תנכ"ית. סיפור מופלא על "Home Coming". שיבה הביתה.

קולנוע הוא להפוך את המישור לעקוב.

כשאני מלמד, במסגרת סיעור המוחות של ועדות בית ספר עם התלמידים, אני טוען תמיד שהקולנוע ההולנדי הוא מישורי, מצולם לתפארת, אך מישורי, לא קונפליקטואלי. לא מתמודד, בורח ממציאות הסרט וגיבוריו, לא מקשה עליהם.

הקולנוע הישראלי, היוצא מבית ספר חייב להיות קונפליקטואלי פנימה, אתם, והחוצה, אל קהלים רבים. זה Story Telling של סם שפיגל.

 

בוגרים יקרים,

לא טיילתם בשדות בית הספר במסלולים השנים. שאפתם סיגריה זו או אחרת בגינתו. מורי בית הספר המסורים, החונכים וראשי המחלקות המושקעים תבעו מכם להתמודד. הגעתם בשש בבוקר לאתרי הצילומים, "גנבתם" שוטים בסיומו של לילה של יום מפרך, סחבתם ציוד אל אתרי הצילומים בכל הארץ ופרקתם אותו שוב מול הטכנאים המחויבים של בית הספר; כתבתם שוב ושוב תסריט באורך מלא או סידרה טלוויזיונית או סידרת רשת ועוד.

הלילה סיימתם את לימודיכם וקיבלתם תואר בוגר סם שפיגל.

המרתון בבקרים שאחרי רק לפניכם.

אז, תחשיבו את עצמכם. תחשיבו כמו לורדים, כמו כייסים וכמו בוגרי בית הספר הזה.

"בית הספר הוא דולה, מיילדת, לקולות תלמידיו", קבע המורה מיכאל לב טוב לפני כעשור וזה אחד הדברים המרכזיים במניפסט בית הספר.

הפרסים מעוררי ההשראה שחולקו עד כה הערב ושיחולקו בהמשכו, הם חלק מתפישתנו. כך גם פרויקטי אקסטרה מייל וחממת סם שפיגל לקולנוע בינלאומי, בהמשך דרככם.

 

אני מציע מספר תובנות כלונג שוט-

תחשיבו את עצמכם

תראו לעצמכם.

ותמסרו אסיסטים לשותפיכם לדרך.

ותפתיעו את עצמכם. לא את הסטריאוטיפ שלכם בעיני עצמכם.

כולנו מספרי סיפורים. והיה מישורכם לעקוב. והיה המישור לעקוב.

Let There Be Light!. ויהי אור!

הפיצו נא את האור!

 

צור קשר   I  מבוגרינו   I  VOD   I  אודות ביה"ס   I  דף הבית
החממה הבינלאומית   I  מן התקשורת   I  סדנאות   I  מרצים
לרשימת התומכים המלאה
בניית אתרים