אודות ועד מנהל תומכים הנהלה סגל אודות המפיק סם שפיגל עמיתי כבוד ההיסטוריה - חזון וערכים שקיפות מניפסט
מסלול מלא מסלול תסריטאות מסלול הפקה יוזמת
גלריית הבוגרים קרן הבוגרים של סם שפיגל לינקים שימושיים
המסלול המלא מסלול תסריטאות יום פתוח מסלול הפקה יוזמת הרשמה ידיעון בית הספר מלגות ופרסים
למה סם שפיגל?
רשימת המרצים
פרסים ורטרוספקטיבות
החממה הבינלאומית
סדנאות אמן
אירועים ויוזמות
מערכת מידע לסטודנט מערכת מידע למרצה אתר האינפורמציה inside ארכיון ביה"ס ספריית ביה"ס
test test
EN
<< צפו ברשימת הידיעות המלאה
המחזור השמיני של חממת סם שפיגל לקולנוע בינלאומי נפתח השבוע במשכנות שאננים בירושלים
ההרשמה לשנה"ל 2019/2020 בעיצומה. יום פתוח ב-20.12 16:00
פרס הבימוי בפסטיבל פואטייה היוקרתי לאמרי דקל-קדוש
Hollywood Reporter בחר בבית הספר סם שפיגל כאחד מ-15 בתי הספר לקולנוע הטובים בעולם זו שנה שניה ברציפות
 

מבזקים וחדשות

פרידה מתמשכת ממורתנו רונית מטלון

רונית מטלון הלכה לעולמה ב-28 לדצמבר. בוגרי ביה"ס סם שפיגל מספרים על רונית מטלון:

 

להיות נמען של אמת / אלעד קידן

בוגר המסלול המלא

תסריטאי, במאי ומורה

 

אני חייב להודות, כי יש משהו שחביב עלי ביצירות לנמען אחד. חתונות, בר מצוות, סרטי זיכרון. לכל אלו יש תכלית ברורה בעולם, אדם אחד (או לא הרבה יותר) שהוא מטרת היצירה, קהל-מעט.

בשנה א' בסם שפיגל, רונית מטלון הייתה עבורי הנמען היחיד הזה.

כל כך נהניתי לכתוב עבורה סיפורים קצרים, עד שעברתי על המכסה, וכתבתי יותר מהדרוש. החיוך שלה עורר אותי לכתוב. התגובה המפרגנת והמעודדת שלה לכל משפט שפסע כהלכה, לכל פסקה ששעטה בקצב הנכון, החזירה אותי עם חשק מתגבר לשלח את האותיות על פני המרחבים הלבנים. לעזאזל, הרגשתי שהיא מבינה אותי. עם השנים, כשהפכתי למורה בעצמי, ראיתי עד כמה זה חשוב ולא מובן מאליו, להיות מסוגל להפוך את עצמך לקהל של תלמידיך, לתת ליצירות שלהם לפעול עליך בלא תיווך, לעורר תגובה רגשית, לזרום בעורקים. וכך, אולי רק כך, לגרום להם להבין את כוחה של הבריאה הזאת, את הערך שבמאמץ, את היופי שבסכנה האיומה להכשל, את הכורח להתגבר, להתחיל ולסיים. עם השנים המשכתי לכתוב, למגירה, בעוד אני עושה סרטים. אילו הייתי חכם יותר, אולי הייתי מעז לשלוח לה את אחד מהטקסטים הללו. כעת כבר מאוחר מדי. אבל את ההשראה שנתנה לי, להיות נמען של אמת, אני ממשיך, ואמשיך, לקיים. 

 

 

קול צעדיה / נעמי צוובנר

בוגרת מסלול תסריטאות

עורכת המגזין השבועי של העיתון החרדי "הפלס"

 

כששמעתי את רונית מטלון לראשונה, לא שמעתי אותה. ישבתי באחת השורות האחוריות באולם, והיא היתה אי-שם למטה, מעבירה סדנת אורח. היא לא השתמשה במיקרופון, רק ישבה ודיברה עם הקהל ממקומה, בטון שלה. היה ברור לה, שרק היושבים קרוב אליה וסביבה שומעים אותה היטב, והרחוקים - לא, ולא היה אכפת לה. כך התוודעתי אליה: לא מחפשת מאזינים. לא בודקת בקצות האולם. הדיאלוג מתנהל בינה לבין עצמה, ומי שמזהה שכדאי להקשיב - שיתקרב וישמע.

 

סופר טוב לא מחפש את הקורא האידיאלי שלו. הוא יודע שאם יבנה לו דמות כזאת, כלבבו, כנראה לא יפנה לקורא שחושב הפוך ממנו, ואם ידבר למישהו ספציפי, מן הסתם לא ידבר למישהו אחר. סופר טוב לא מנסה לשער מי הם הקוראים, כי אם יתאמץ לכוון את הטקסט אליהם, בסופו של דבר יכתוב את מה שהם רוצים לשמוע. הוא יודע מי הנמען האמיתי לטקסט: הוא בעצמו. כך הוא לא משועבד לקוראים, לא מנסה להתחבב עליהם, הוא חופשי להשמיע את קולו הייחודי - באזני עצמו. רונית לקחה את הכלי המופשט הזה והפכה אותו למציאות: היא היתה הנמענת הראשונה. ואנחנו, כל הקהל שלה, היתה לנו רשות רק להאזין מן הצד.

 

כששמעתי את רונית בפעם השניה, במשך חצי שנה, היא קראה את עגנון ואת ברנר בדייקנות גדולה, ולא יכלה לשאת זבוב חולף ברקע ולא סטיה כלשהי מן הנושא. כל כך היתה דבקה במשימה, עד שנראה לי שגם מותה החטוף שיקף את דרך חייה - אם אי אפשר כבר לעשות את מה שהתכנסנו כאן לעשות, הגיע הזמן ללכת.

 

רק פעם אחת הסכימה לשנות מהנושא המתוכנן, ולדבר על הפן המזרחי שבכתיבתה. הצטערתי כשזה קרה. הצטערתי כי רונית ידעה את הסוד שיודע סופר טוב, מה הדרך הכי טובה לקעקע דעות קדומות וסטריאוטיפים: לא להציף אותם, אלא להפך - לכתוב כאילו הם כבר לא שם. את רוצה כסופרת, לשפר את ההתיחסות לזרים, או לבעלי מוגבלות, או לאימהות חד הוריות? כתבי עליהם כאנשים מן השורה, בלי שהחריגות תהיה אישיו. רונית גילמה את זה בעצם היותה: לא היה מקום לעסוק בגזענות או בקיפוח, כשרונית יושבת במרכז המעגל ומצטטת בעיניים נוצצות את 'אספקטים של הרומן' מאת אדוורד מורגן פורסטר. חבל שהיא לא ראתה את עצמה מן הצד; אולי היתה מבינה איך קעקעה כל סטריאוטיפ באשר הוא במחי כתב ידה, בצליל קולה.

 

בספרית בית הספר, קצת מוצנע בין ארונות גדולים ומלאים בעותקי סרטים, יש ארון של ספרי קריאה, כאילו היתה המילה הגולמית המודפסת על גבי נייר אבן שתיה שבנו עליה תלי תילים. לשם ניגשתי בביקורי הראשון בבית הספר, בכמה דקות של הפסקה, ומאחד המדפים משכתי ספר שלה שהונח שם, 'קול צעדינו'. הספקתי עמוד אחד, שניים, שלושה. בתוך השורות אפשר היה לראות את הכלל 'כתוב על מה שאתה מכיר' ביופיו. ואפשר היה לראות את הכלל הסמוי, שרונית צירפה לכתיבתה כמו שפת סתרים, מרצד בין השורות: כתוב על מה שאתה חושב.

 

 

צור קשר   I  מבוגרינו   I  VOD   I  אודות ביה"ס   I  דף הבית
החממה הבינלאומית   I  מן התקשורת   I  סדנאות   I  מרצים
לרשימת התומכים המלאה
בניית אתרים