אודות ועד מנהל תומכים הנהלה סגל אודות המפיק סם שפיגל עמיתי כבוד ההיסטוריה - חזון וערכים שקיפות מניפסט
מסלול מלא מסלול תסריטאות מסלול הפקה יוזמת
גלריית הבוגרים קרן הבוגרים של סם שפיגל לינקים שימושיים
המסלול המלא מסלול תסריטאות יום פתוח מסלול הפקה יוזמת הרשמה ידיעון בית הספר מלגות ופרסים
למה סם שפיגל?
רשימת המרצים
פרסים ורטרוספקטיבות
החממה הבינלאומית
סדנאות אמן
אירועים ויוזמות
מערכת מידע לסטודנט מערכת מידע למרצה אתר האינפורמציה inside ארכיון ביה"ס ספריית ביה"ס
test test
EN
<< צפו ברשימת הידיעות המלאה
המחזור השמיני של חממת סם שפיגל לקולנוע בינלאומי נפתח השבוע במשכנות שאננים בירושלים
ההרשמה לשנה"ל 2019/2020 בעיצומה. יום פתוח ב-20.12 16:00
פרס הבימוי בפסטיבל פואטייה היוקרתי לאמרי דקל-קדוש
Hollywood Reporter בחר בבית הספר סם שפיגל כאחד מ-15 בתי הספר לקולנוע הטובים בעולם זו שנה שניה ברציפות
 

מבזקים וחדשות

"קריסטי לא תבוא יותר" ו"חמורו של משיח" זוכי תחרות התסריט 2017

התסריט "קריסטי לא תבוא יותר", מאת אבנר מצליח ומושון מצליח, הוא הזוכה בתחרות התסריט הקצר שנערכת זו השנה השלישית. את התחרות עורכים בית הספר סם שפיגל לקולנוע וטלוויזיה־ירושלים, עיתון "הארץ" וקרן גשר לקולנוע רב תרבותי, בשיתוף פסטיבל הקולנוע ירושלים. גם השנה יקבל התסריט הזוכה מענק הפקה מיידי של 150 אלף שקלים ויוקרן בפסטיבל ירושלים 2018, כסרט פתיחה או במסגרת תחרות הסרטים הקצרים היוקרתית של הפסטיבל. על הזכייה בעיתון הארץ: https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/.premium-1.4493652

 

התסריט "חמורו של משיח" של אופיר דרעי זכה בציון לשבח. בנימוקיהם כתבו השופטים: " בתסריט רב השראה, משעשע ומרתק, דרעי מצליח לחדד את היסוד הריאליסטי במציאות הישראלית העולה על כל דמיון".

לתסריט - https://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/.premium-1.4493887

 

יו"ר חבר השופטים השנה היתה הסופרת רונית מטלון, ועמה בוועדה ישבו הבמאי־תסריטאי יהונתן אינדורסקי ומנכ"לית קרן גשר זיו נוה.

לתחרות השנה הוגשו 164 תסריטים על ידי אנשי מקצוע ובוגרי בתי הספר לקולנוע. צוות לקטורים של בוגרים מצטיינים מארבעה בתי ספר לקולנוע בחר לדיון הסופי ב-21 תסריטים. הלקטורים השנה היו נועה גוסקוב, ענבר חורש, קובי מזרחי, אסף סבן, יניב סגלוביץ, מאיה פישר, עמיקם קובנר ותמר קיי. רנן שור יזם את התחרות, והפיקו אותה קובי עזרן וקרן רון דר, ביה"ס סם שפיגל.


את הבחירה ב"קריסטי לא תבוא יותר" של אבנר מצליח ומושון מצליח נימקו השופטים כך: "התסריט העדין, המדויק והנוגע ללב 'קריסטי לא תבוא יותר', מצליח לזקק באמצעים מאופקים, בלתי דרמטיים במפגיע ומעוררי כבוד את אחת הסיטואציות האנושיות הדרמטיות ביותר: שעות חייו האחרונות של חולה אנוש, אב קשיש לשני בנים, אהרלה ואיציק, העומדים, כל אחד בדרכו, מול מות אביהם המתרגש ובא.
"בעלילה הקצרה והדחוסה, ויחד עם זה הנושמת בכל רגע, מצליח התסריט להמחיש לא רק את הכרתו של האב ההולכת ואוזלת לאטה מול עיניו של הצופה, אלא את המורכבות הנפשית של שני בניו בעמידתם מול המוות הזה, ואת כל מערכת הניואנסים הדקים של השוני ביניהם.
"יש בתסריט הישג מרשים של אפיון דמויות ביריעה קצרה מאוד, ויש בו גם, נוסף על זה, רובד עמוק של תהייה לא פתורה, תלויה ועומדת, על השאלות הגדולות של החיים והמוות: כמה חסד באמת יש ב'המתת חסד'? האם הדחיפה הזו לעבר המוות מונעת כולה על ידי ההכרה בסבל של החולה, או שמה שמניע אותה הוא אולי חרדתנו שלנו מפני המוות, כפי שהמורכבות הזו מתבטאת בדמותו ובעמדתו של אחד הבנים? כוחו של התסריט מצוי בפרישה המרוסנת, דקת האבחנה והאינטליגנטית, של המורכבות הזו ושל הדרמה החרישית והעוצמתית הנובעת ממנה".


אבנר מצליח נולד בירושלים ב-1972. הוא במאי, תסריטאי וסופר ואב לשני ילדים. מצליח סיים את המסלול המלא בביה"ס סם שפיגל וסרט הגמר שלו "שובב" (20 דקות) זכה בפרס הסרט המצטיין של המחזור.
לאחר לימודיו התמקד בעיקר בקולנוע תיעודי. "למד", סדרה דוקומנטרית בת שישה פרקים שביים לערוץ 10, זכתה בצל"ש בפסטיבל חיפה. הוא ביים את הסרט הדוקומנטרי "קרב האהבה" עבור ערוץ 2. סרטו הדוקומנטרי העצמאי "תאוות בשרים" - אותו הפיק, ביים, צילם וערך - יוקרן בפסטיבל חיפה הקרוב.
רומן ראשון פרי עטו, "הבריאה האחרונה", יצא לאור בהוצאת קונטנטו דה סמריק.
מושון מצליח נולד באיסטנבול ב-1946. הוא אב לשלושה וסבא לשניים. גמלאי, מעובדיו הבולטים של ערוץ 1 ולשעבר מנהלו. 

 

אופיר דרעי נולד בבית שאן ב–1977 וגדל בבית שאן ובירושלים. הוא סיים את אורט גבעת רם בירושלים, ולמד שנה בביה"ס לתסריטאות בתל אביב וסיים בהצטיינות. לאחר שסיים את לימודיו כבמאי וכתסריטאי בבית הספר לקולנוע סם שפיגל, ביים סרט דוקומנטרי עצמאי — "זרע מאושר" — ששודר במשך שלוש שנים ברצועת סרטי ביכורים של יס דוקו.

דרעי כתב תסריט גם לפיצ'ר העלילתי "המורה לעוד" בתמיכת מיזם הקולנוע והטלוויזיה־ירושלים, וכן צילם וביים קליפים לאריאל זילבר, לגולן אזולאי ועוד. בשנים האחרונות עובד כבמאי של סדרות ילדים עלילתיות ב"ערוץ מאיר" ומרצה בביה"ס לקולנוע וטלוויזיה הדתי־חרדי "תורת החיים" שביד בנימין. מתגורר בירושלים.

 

מתוך התסריט הזוכה "קריסטי לא תבוא יותר":


1. פנים. חדר מדרגות של שיכון מוזנח. ערבאור דלוח, תמונת רב "מקובל", מקרר ישן ועליו עציץ יבש. דרך הכניסה נראית מכונית מנהלים שחורה מחנה בין מכוניות זולות בהרבה. אהרלה, 60, אנרגטי, לבוש באלגנטיות, שיער מאפיר, יוצא מהמכונית. הוא עולה ברגל לקומה השלישית, שם עומד איציק, 50, נבול, יבש ועייף, מעשן בחדר המדרגות ליד דלת כניסה פתוחה מעט.

 

אהרלה
ישן?


איציק
כן. (שתיקה. נבוכים מעט)
אם הוא מתעורר רעב, כיסיתי את הצלחת במטבח. הוא בקושי אכל.
אם הוא קם צמא, תעשה לו תה לימון עם הרבה סוכר, שייתן לו כוח.
היא לא תחזור, אני קלטתי עליה... תתקשר מחר לסוכנות.


אהרלה
אתה בטוח?


איציק
בן אדם לא לוקח מזוודה ואת כל החפצים האישיים אם הוא מתכוון לחזור.


אהרלה
אני אסדר את זה בבוקר. יאללה, תעוף מפה.


איציק (חמור סבר)
עד שזה מסתדר אני צריך שתעזור. ולא רק בבירוקרטיה.
אני לא יכול בקרים. אני עובד.


אהרלה
איך הולך באמת?


איציק (כבר יורד למטה)

חרא. יאללה, ביי. כל מה שאתה לא יודע, תתקשר.
 
2. פנים. דירה (סלון וחדר שינה). ערבאהרלה נועל אחריו את הבריח הפנימי. מצעים מקופלים ליד הספה בסלון. חפצי הנוי היחידים מרוכזים בארון סביב הטלוויזיה. על אחד המדפים, בולט בגודלו ובזרותו, עומד דרקון פיליפיני מפרחי נייר צבעוניים, גדול ועדין מכדי להיכנס למזוודה. אהרלה מציץ בזהירות לחדר השינה. מואיז, קשיש כחוש, שוכב על גבו במיטה. עיניו עצומות, פיו שמוט (נושם?). אהרלה מרחרח בגועל, מנסה להבין מאיפה הריח. מנורת לילה מאירה את החדר. מגבונים, חבילות חיתולי מבוגרים, שעון. מואיז פוקח את עיניו.


אהרלה (ניגש ומנשק את מצחו)
מה שלומך, אבא?


מואיז (בקול חלש מאוד - וכך לאורך כל הסרט)
מה קורה?


אהרלה
הכל בסדר. אתה צריך משהו?

(מואיז ממלמל משהו. נשמע כמו "לשתות")
לשתות?


מואיז מהנהן בקושי. אהרלה קם, מרחרח, בפינה פח אשפה גדול. פותח: ריק - שקית חדשה.
 
3. פנים. מטבח. ערבניאון חשוף. אהרלה מחפש בארונות המיושנים. תכולה דהויה רגילה, חוץ ממדף אחד ועליו אריזות צבעוניות של חומרי גלם האופייניים ל"מכולות אסייתיות". הוא מוצא ספל פלסטיק (כמו של בית חולים), ומכין תה. טובל אצבע לבדוק שלא חם. מטפטף לימון. אחר כך מקרב את הלימון לאפו ושואף עמוק בעיניים עצומות.
 
4. פנים. חדר שינה. ערבאהרלה יושב ליד המיטה, משקה את מואיז בקשית מהספל. מואיז בדיוק באותה תנוחה, חוץ מהטיית ראש קלה אל הקשית, לוגם בהפסקות גדולות. אטיות מתישה.


מואיז
זהו.
אהרלה מניח את הספל בצד. מואיז עוצם את עיניו. אהרלה מנצל זאת כדי לרחרח את המצעים.


אהרלה
החיתול רטוב?
(מואיז מניד בקושי ראשו לשלילה)
איציק החליף לפני שהלך?
(מואיז מהנהן בקושי)
קריסטי מטפלת בך טוב?
(מואיז מהנהן בקושי)
קשה לך לדבר?
(מואיז מניד ראש לשלילה בקושי)
אז למה אתה לא מדבר איתי?


מואיז
מה יש לדבר.


אהרלה
אתה יכול לפחות לענות לי "כן" ו"לא" במקום לעשות סימנים בראש?
(מואיז מהנהן, בלי להגיד "כן". אהרלה מחייך חיוך מריר. שותק זמן מה)
איך אתה מרגיש? כואב לך משהו?


מואיז
לא.


אהרלה (בדאגה לשלומו)
אתה יוצא לפעמים לסלון? היא מוציאה אותך לראות טלוויזיה?


מואיז (בביטול)
מה יש (כבר) לראות?


אהרלה (מנסה לשכנע)

כל היום אתה במיטה. לראות. לקום. להיות בסלון...


מואיז
לא רוצה.


הטלפון הנייד של אהרלה מצלצל. הוא קם ויוצא מהחדר לסלון.


5. פנים. סלון. ערבאהרלה עומד ומדבר בנייד עם איציק. מביט החוצה לרחוב. ריק וחשוך, פנס מאיר תחנת אוטובוס. קשישה עם עגלת שוק יושבת ומחכה. אחר כך קמה והולכת לדרכה לאטה.


איציק (קולו נשמע מעברו השני של הקו לאורך כל הסצינה)
הכל בסדר? הוא ישן כל הזמן?


אהרלה
עיניים בתקרה. פעם פתוחות, פעם סגורות. מסריח פה מפיפי.


איציק
החלפתי לו, אבל הוא לא רצה לקום בשביל הסדין.


אהרלה
כלום לא מעניין אותו. בקושי מדבר. מטריף אותי.
נתתי לו לשתות, וחשבתי תוך כדי, כמה זמן ייקח לתה להגיע לחיתול.


איציק
Welcome to the club.
אהרלה פותח ארון בגדים צר וסתמי שעומד ליד הספה בסלון, ריק כמעט לגמרי. הוא מחטט במעט שנשאר. בקבוק בושם נשי ריק, אריזת תחתוניות ריקה גם היא, קופסת קרטון קיטשית. ריקה גם היא.


אהרלה
בת זונה זאתי, משאירה אותו ככה ולא מודיעה אפילו?
(שתיקה)
תשמע, דורית לקחה את מאיה לסופ"ש ארוך ללונדון, אני פנוי קצת.
אתה נראה זוועה. תקח חופש מפה לכמה ימים. תבלה. יש לך איזה מישהי עכשיו?


איציק
איזה... למי יש כוח... בקושי כבר עומד לי תאמין לי.


אהרלה
איזה חיים זה בכלל, אה?


איציק
של מי?


אהרלה
של אבא.


איציק
כן. על הפנים.


6. פנים. חדר שינה. ערבאהרלה עומד בפתח החדר מביט במואיז ששוכב בעינים עצומות.


מואיז
מי צלצל?


אהרלה
איציק.


מואיז (מתלהב קצת, מבולבל)
הוא בא?


אהרלה
אני אהיה פה עכשיו איזה יומיים־שלושה.


מואיז (מאוכזב)
אה. הרבה זמן הוא לא היה פה?


אהרלה
היום הוא היה פה. כל יום הוא פה.


מואיז (מבולבל)
כן. נכון.


אהרלה (מתיישב לצד אביו, אוחז בידו)
אבא, למה אתה ככה? לא קם בכלל?


מואיז
לא יכול.


אהרלה
אתה אפילו לא מנסה. לא כואב לך מרוב שאתה לא זז בכלל?
(אין תגובה)
כואב לי לראות אותך ככה. ככה אתה רוצה? לשכב בתוך הפיפי ולא לעשות כלום?
שקט. אהרלה מניח את ידו של מואיז ונאנח. רגע נוסף עובר בשתיקה.


מואיז
מפחד.


אהרלה (מופתע מהתשובה)
אתה מפחד? ממה אתה מפחד?
(מואיז פוקח עיניים ומיישיר מבט. אהרלה נרתע ההמבט הישיר, בולע רוק)
למות אתה מפחד?
(מואיז מהנהן כאילו גילה הרגע את סודו. אהרלה מתאמץ לשמור על קור רוח)
מה יש לפחד? יותר קל שם. אמא שם מחכה... אתה בן אדם מאמין.
(מואיז ממלמל משהו)
אני לא מבין...
(מואיז ממלמל משהו שנשמע כמו "מסורתי")
מסורתי?
(מואיז מהנהן במין התנצלות כזאת על כך שהוא אולי לא מאמין לגמרי)
היום אפילו הרופאים אומרים שלא מחזיקים בן אדם בכוח.


מואיז
איציק... יבכה.


אהרלה
כולם יבכו. גם אני. אז מה? אבל אנחנו רואים כמה קשה לך.


מואיז
תשאל את איציק.
אהרלה מביט בו. מואיז מביט ולא מוותר. אהרלה קם ויוצא מהחדר. מואיז מקשיב. עיניו פקוחות.
אהרלה (off screen. שומעים מקולו שהשיחה עם איציק מזויפת)
אבא רוצה למות. רוצה לדעת שאתה מבין? (שקט) נכון. (שקט) אמרתי לו גם.
(אהרלה חוזר לחדר. למואיז:)
זה בסדר. אתה רואה? אל תפחד. תעצום את העיניים, תלך לישון ותחליט שזהו.
זה קל. ככה תרגיש יותר טוב.


מואיז
מבטיח?
(אהרלה מנסה לגייס מבט אמין, מיישיר מבט ומהנהן)
קריסטי?


אהרלה
קריסטי לא תבוא יותר. היא כבר היתה צריכה ללכת.
 
7. פנים. סלון ובמקביל חדר שינה. לילהעל הספה המוצעת אהרלה מכוסה, ישן עמוק, נוחר. מואיז ישן בחדרו. עיניו נפקחות לפתע, הוא מחרחר, פניו מבועתות, לא מצליח לנשום, מנסה לקום, מפיל את הספל, הרעש לא מעיר את אהרלה. מואיז שוכב על גבו מבועת, מנסה לנשום שוב. נאבק זמן ממושך, אבל נחנק. מתפתל כאילו טובע, אבל בתוך אוויר. אהרלה ישן.
 
8. פנים. חדר מדרגות - ליד דלת הכניסה. בוקראהרלה עומד קפוא ליד הדלת שפתוחה מעט. איציק עולה לקראתו במהירות.


איציק (נסער)
למה אתה כאן בחוץ?


אהרלה (עוצר אותו מלהכנס)
מפחיד שם לבד. תחסוך לעצמך.


איציק (מהסס. מבולבל)
איך...? פתאום?


אהרלה
לא יודע. הלך לישון. לא קם. לא סבל.
(שותקים)
יותר טוב לו עכשיו.


איציק (מבולבל מאוד, מתפרץ בכעס)
איך... איך אתה יודע את זה בכלל?!


איציק מתיישב על המדרגות מניח את מצחו על ברכיו. אהרלה מתיישב לידו. רגע עובר ככה בשקט. כל אחד בתוך עצמו. קול צעדים וגרירה נשמע. במדרגות מתחתם מגיחה קריסטי, 30, אשה פיליפינית. נראית עייפה ומותשת, עולה ומושכת אחריה בקושי מזוודה גדולה מאוד. היא נעצרת, מביטה מופתעת לראות אותם שם ככה, מחוץ לדירה, עצובים. הם מביטים בה בשקט. נראה שהיא מבינה מה קרה. היא מתיישבת במורד גרם המדרגות, מתחתיהם, גבה אליהם, ומתחילה למרר בבכי חרישי. איציק ואהרלה מביטים בה נבוכים. הם מביטים זה בזה, כאילו מטכסים עצה ללא מילים ואז קמים וניגשים אליה. אהרלה מניח את ידו על כתפה, משכנע אותה בעדינות לקום. איציק לוקח את המזוודה. הם מנסים לתמוך בה בגמלוניות ילדותית מהוססת, תוך שהם עולים אט אט למעלה.

צור קשר   I  מבוגרינו   I  VOD   I  אודות ביה"ס   I  דף הבית
החממה הבינלאומית   I  מן התקשורת   I  סדנאות   I  מרצים
לרשימת התומכים המלאה
בניית אתרים