במשרד של ג'רמי
 דוד מתיתיהו (תלמיד מגמת הפקה יוזמת)

בקיץ 08' ביליתי כמעט חודש וחצי כמתמחה במשרדו של של המפיק הבריטי ג'רמי תומאס, זוכה האוסקר עבור "הקיסר האחרון" של ברטולוצ'י, המפיק של "ארוחה עירומה" של קרוננברג ועוד ועוד.
לג'רמי משרד הפקה בשם ( Recorded Picture Company (  RPC שמשתדל להוציא סרט בשנה, כמו גם סוכנות מכירות בשם Hanway Films, כיום אחת מהמובילות באירופה.
ג'רמי, 59, נולד לתוך משפחה של קולנוענים, אביו ודודו היו במאים. הוא החל בתפקידים קטנים עד שהתמקצע כעורך ובגיל 25 הפיק את סרטו הראשון.
הסרט השני שהפיק, "The Shout", זכה בפרס השני בחשיבותו בפסטיבל קאן. כעשר שנים אח"כ הגיע "הקיסר האחרון". 

שתי מסקנות
החלק שקסם לי ביותר, ואני מרגיש שגם ממנו למדתי הכי הרבה, הוא העבודה במחלקת הפיתוח של RPC.מדובר בצוות של חמישה אנשים כשבכל שבוע יש פגישה שבה דנים בפרוייקטים פוטנציאלים לפיתוח. לרב מדובר בתסריטים, אבל לא רק. הם קוראים ספרים, רומנים גראפיים, צופים בסרטים קצרים של כשרונות חדשים וישנים, ובסרטים ישנים שאולי ראויים לרימייק. העיקר – להשאר מחובר. לא לפספס סיפור טוב או כישרון עולה. המקצועיות, התשוקה והמשאבים שמוקדשים לעניין הזה הם מושא לקנאה ומופת לכל מפיק באשר הוא.
רוב העבודה היא עדיין קריאת תסריטים שמוגשים לחברה, ובגלל המוניטין שלה, יש לא מעט כאלו. אמנם יש המון תסריטים לקרוא, אבל רובם נעים בין "לא מספיק טוב" ל"גרוע". והלקח הראשון שאעלה כאן, ואולי הוא הטריוויאלי מכולם, הוא שהכל מתחיל ונגמר בתסריט טוב, ותסריט טוב בולט בשטח. עודד אותי לראות שגם בליגה הבינלאומית ש-RPC פועלים בתחומה, באמת יש המון זבל. אם יש לך תסריט טוב ביד, הוא יקרה, מישהו יבחין בו וירצה אותו. זה מצרך נדיר ומבוקש.
וזאת אחת התחושות שאיתן יצאתי משם – שגם אם לדוד הקטן (זה אני) מישראל יש תסריט טוב, הוא לא צריך להישאר רק בגדר חלום. יש כתובת והיא לא חייבת להיות בהכרח בישראל.
אני קופץ לרגע לדבר על חברת המכירות Hanway Films. בישיבות הצוות שלהם דנים החברים בשאלה אילו פרוייקטים מתוך אלו שהגיעו אליהם כדאי להם לקחת תחת חסותם. רוב הסרטים נמצאים בשלב המימון, אבל מגיעים גם פרוייקטים מוגמרים.
גם כאן קוראים תסריטים, אבל לא רק. כאן חשובה החבילה. מי הבמאי? האם יש כבר שחקנים שמחוייבים לסרט? האם אנחנו חושבים שהם ליהוק נכון? מי עוד מעורב בפרוייקט?גם כאן, יש תרכובות שפשוט בולטות, פרוייקטים שברור לך שהם ימריאו איתך או בלעדיך (כחברת מכירות) ואז כבר מתחילה תחרות. מסקנה טריוויאלית מספר שתיים: החבילה/אריזה חשובה.

מודל מנצח
RPC היא לא הוליווד. התקציבים הם אחרים, הניחוח של הפרויקטים שונה, ובכלל, יש רושם שחשוב לג'רמי להיות מעניין ורלבנטי, אבל גם לשמור על תו תקן של איכות. וכאן יש הברקה – Hanway Films, חברת המכירות, היא זאת שבמובן מסוים מאפשרת את הקיום הכלכלי הנינוח יחסית של RPC. הן בעצם שתי חברות אחיות (שגם מתקיימות תחת קורת גג אחת וחולקות אנשי צוות) – Hanway מטפלת בכל הסרטים של RPC, אבל לא רק. במהלך השנים האחרונות הצליחה Hanway בת העשר למצב את עצמה כחברת מכירות שהיא גם בוטיק איכותי שמצליח לקיים את האמנות לצד הצרכים המסחריים, כדרכו של ג'רמי גם ב-RPC. בין הסרטים הבולטים בהם טיפלו בשנים האחרונות ניתן למצוא את "להיות ג'יין", "הרחק ממנה" ו"נקודת מפגש" של וודי אלן, כל זאת לצד הספרייה המפוארת שלהם שכוללת כותרים של וים ונדרס, פיטר ויר, דיוויד קרוננברג, ברטולוצ'י וטרי גיליאם.

דבר אחרון
הופתעתי (למה בעצם?) לגלות שבשתי חברות כל כך בולטות בנוף הקולנוע האירופאי לא יושבים עסקני קולנוע אכזריים אלא אנשים שבאמת אוהבים קולנוע, אנשים שבעיקר רוצים להיות שותפים לעשייה קולנועית איכותית, לעזור לה למצוא את הקהל שלה ולהתפרנס בכבוד. יצאתי משם בתחושה שזאת תעשייה נגישה, שיש עם מי לדבר. שעם עקרונות כמו של תומאס באמת אפשר לעשות סרטים לאורך זמן.

וזה משמח.